ישראל ואירלנד הן המדינות היחידות במערב שמחייבות הוספת פלואור למים. בעקבות טענות שהחומר גורם נזק, הורתה יעל גרמן על הפסקת ההפלרה

שרת הבריאות יעל גרמן קיבלה לפני מספר ימים החלטה אחת חשובה, ואחת חשובה עוד יותר: ההחלטה החשובה קובעת שבעוד שנה תיפסק הפלרת מי השתייה בישראל. החשובה יותר - גרמן חתמה על התקנות החדשות לאיכות מי השתייה. זה אמנם מהלך שפחות מתקשה לייצר כותרות, אבל מדובר בשדרוג משמעותי של המים שהמדינה מספקת לנו וביישור קו עם הסטנדרטים המקובלים במערב. רק שלושה שבועות חלפו מאז שגרמן נכנסה לתפקידה, וכבר ברור שהיא באה לשנות.

ההכרעה של גרמן בעניין הפלואור שמה קץ לוויכוח מר וממושך. מאז 2002 מחייב משרד הבריאות להוסיף פלואור למי הברז במטרה להפחית את שיעורי העששת בקרב ילדים. הטיפול בעששת יקר, וההגנה על שיני הילדים היא מטרה ראויה, אך ספק אם הפלרת המים היא האמצעי הנכון להשיג אותה.

מתנגדי ההפלרה טוענים שמדובר בניסיון להרוג יתוש עם תותח: ממתי נותנים תרופה לכל האוכלוסייה כדי לטפל בקבוצה אחת? אם רוצים לשמור על שיני הילדים, הם אומרים, תנו פלואור לילדים - לא למדינה שלמה. בשנים האחרונות התגלו במחקרים אינדיקציות לכך שחשיפת יתר לפלואור עלולה לפגוע בתפקוד בלוטת התריס, בחוסנן של העצמות ובחולי כליות. במשרד הבריאות קבעו שהמחקרים אינם חד-משמעיים, אבל העובדה היא שלמעט אירלנד וישראל, שום מדינה במערב אינה מחייבת את הפלרת המים.

הרוב המכריע של המים שזורמים בברזים בישראל אינם משמשים לשתייה. כ-99 אחוז מהם משמשים לכביסה, הדחת כלים, רחצה והשקיה. בשביל מה צריך להתקלח או להדיח את האסלה עם מים שהוסף להם פלואור? בהתחשב בעובדה שמצנרת הביוב הביתית הפלואור זורם היישר לגידולים החקלאיים ולמי התהום, נראה שהגיע הזמן לחשוב על שיטות מתוחכמות יותר להפגיש בינו לבין הילדים.

ועדת מומחים בראשות פרופ' אבנר עדין המליצה כבר ב-2006 לבטל את חובת ההפלרה. משרד הבריאות התעלם. לפני מספר חודשים עלה המאבק מדרגה, כשעמותת "איזון חוזר" עתרה לבג"ץ בדרישה לבטל את ההפלרה. העתירה כללה תצהיר של אהוד לשם, ששימש במשך שנים כאחראי על ההפלרה במשרד הבריאות. לשם טען כי בזמנו טעה והוטעה ויש להפסיק מיד את ההפלרה.

הוויכוח על הפלואור חשוב, אבל בעודו מתנהל הוא גרם נזק גדול יותר: בגלל סעיף ביטול הפלואור סירב סגן שר הבריאות הקודם, יעקב ליצמן, לחתום על תקנות המים החדשות. איכות המים שמדינה שלמה שותה הפכה בת ערובה של המחלוקת על ההפלרה.

התקנות, ש"אדם, טבע ודין" החלה לקדם כבר לפני עשור, כוללות את החמרת התקנים הקיימים לעשרות מזהמים שעלולים להימצא במים, ובהם המזהם התעשייתי טריכלורואתילן שעלול לגרום לסרטן ולמומים; ניטור של עשרות חומרים מסוכנים שכיום נוכחותם במים לא נבדקת; שדרוג רמת הסינון של מי מעיינות וקידוחים; והתייחסות ראשונה לאיכות המים בברז הביתי שלנו.

עד היום המדינה והעירייה לקחו אחריות על המים שהן מספקות לנו, אבל לא היה לנו מושג מה קורה בצנרת הביתית ומה איכות המים שזורמים במטבח. על פי התקנות החדשות, כל אחד מאיתנו יוכל לבקש מהתאגיד העירוני לבדוק את המים בביתו. או אז נדע אם הצנרת שלנו פולטת מתכות ופירורים עתיקים או שאולי זכינו במים צלולים כבדולח. לאור התוצאות נדע אם ניתן לשתות את המים כמות שהם או שמא כדאי להשקיע בסינון וטיהור.

ובאשר לפלואור: במהלך השנה הקרובה משרד הבריאות יחפש דרכים אחרות לתת אותו לילדים. אולי באמצעות חלוקת משחות שיניים, אולי שיפור החינוך וההסברה לצחצוח יסודי, אולי דרך טיפות או כדורים. יעל גרמן, שכראשת עיר השתתפה במאבק נגד ההפלרה, התירה את הפלונטר שהמים של כולנו היו תקועים בו בשנים האחרונות.

לכתבה באתר nrg