זהירות, מים: מאיזה מים כדאי לכם להיזהר?

נשלח 4 בדצמ׳ 2011, 12:03 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 4 בדצמ׳ 2011, 12:03 ]

משרד הבריאות עטף באופטימיות את ממצאי הסקר שערך לגילוי מתכות בצנרת המים הביתית בישראל, אבל המצב, אפעס, לא בדיוק "טוב מאוד"

אביב לביא | 4/12/2011 9:14
תגיות: מי ברז,משרד הבריאות (סביבה)
חצי מילדותי ביליתי בחצר. זוכרים את המוסד הנשכח ההוא, הנושן, החלל התמים, הזנוח, שהשתרע בין בניינים בתל אביב בימים שבהם לא היו שמונה מכוניות על כל שש דירות, ולא היה צורך להפוך כל חלקת חול לחניה?

אז כזה היה לנו מאחורי הבניין. הבניין נבנה, על פי הערכות גאולוגים, בשנות ה-20 של המאה הקודמת, והחצר כמו מעולם לא עזבה את התקופה ההיא. היא הייתה משטח חול מלבני גדול, שבקצותיו שני מתקנים לתליית כבסים שכמובן הוסבו על ידינו לשערי כדורגל. הסל כבר היה יצירה מקורית של אבא שלי: בגרסה הראשונה זה היה קרש עץ חתוך בגסות, פלוס צינור ירוק שעוגל לכלל חישוק. המכלול המודרני הזה נתלה על גזע עץ ענקי - מהעצים שלא נוטעים כאן יותר - שהתרומם על גבול החצר. אחר כך במשך שנים התקשיתי למצוא אזימוט במגרשים ממוסדים יותר שבהם, מעשה שטן, לא היה עץ מאחורי הסל.
איור: מושיק לין
איור: מושיק לין
אז היה לנו מגרש כדורגל וכדורסל (ולפעמים גם פינג פונג שולחן) בכרטיס אחד, ובקומפלקס הספורט המשוכלל הזה בילינו שעות על גבי שעות אחרי הלימודים. רצנו, התלכלכנו, הזענו וצמאנו. כשהיינו צמאים היינו מכריזים על הפסקה וממהרים לחצר הבניין הסמוך, שם ניצב ברז נושן וחלוד.
זה לא היה הברז הכי אטרקטיבי בתל אביב, אבל הוא ידע להוציא מים אגב השמעת חרחור משונה. למים שלו היה טעם של נוזל קדום, ובואו נגיד שאם היה בסביבה מעיין צלול היינו מעדיפים ללגום ממנו, אבל כשהגרון ניחר משעה סוערת של כדורגל בתוך חול מתאבך רמת הסלקטיביות יורדת.

סיבה לדאגה

השבוע נזכרתי בברז הזה, והבנתי שאולי היה מוטב לו שמרנו ממנו מרחק. זה קרה כשעיינתי בממצאי הסקר שערך משרד הבריאות לגילוי מתכות בצנרת המים הביתית בישראל. מדובר בסקר תקדימי, כמעט היסטורי, אבל תנוח דעתכם - אתם לא היחידים שלא שמעו עליו. זה לא, חלילה, שמשרד הבריאות גנז את תוצאותיו במגירה אפלולית או ניסה להסתיר אותן מהציבור. ממש לא. המשרד שיגר הודעה לכתבים עם עיקרי הממצאים ומי שביקש לראות את הדוח המלא נענה ביעילות.

העניין הוא שמשרד הבריאות עטף את תוצאות הסקר בעננה סמיכה של הרגעה. "נמצא שמצב המים בישראל הוא טוב מאוד", נכתב בראש ההודעה שפרסם המשרד. נו, אמרו לעצמם העיתונאים וכל מי שנחשף להודעה - אם המצב טוב מאוד, בואו נחפש דברים יותר מעניינים לחפור בהם. מים מזוהמים, כידוע, הם כותרת; מים נקיים זה משעמם.

רק מה - ניחשתם נכון: המצב, אפעס, לא בדיוק "טוב מאוד". קחו למשל את תוצאות הדגימות שנלקחו מברזים בחצרות בתים: ב-36 אחוז מהם נמצאה חריגה בריכוזי הברזל והעופרת. מילא ברזל, אבל אם בכל ברז שלישי שנמצא בחצר של בניינים בתל אביב יש עופרת, זו סיבה לדאגה. בעולם הרפואה יש קונצנזוס שעופרת היא אויב אכזרי.

"חשיפה לעופרת", אני מצטט מתוך הדוח הנ"ל של משרד הבריאות, "עלולה לגרום להשפעות נוירו-התפתחותיות, מוות ממחלות לב וכלי דם פגיעה בתפקוד הכליות, עלייה בלחץ דם, פגיעה בפוריות ופגיעה בעובר המתפתח. ילדים קטנים פגיעים במיוחד להשפעות של עופרת, מכיוון שמערכת העצבים המרכזית אצלם מתפתחת בקצב מהיר. ריכוזים נמוכים מאוד של עופרת קשורים לירידה ביכולת שכלית, ירידה בביצוע אקדמי ועלייה בסיכון להתנהגות תוקפנית ומחלות נפש".

הקטע של היכולת השכלית מהווה, לטענת אשתי, הוכחה ניצחת לכך שבברז שממנו גמעתי בילדותי היו כמויות מכובדות של עופרת.

תלוי בצנרת
אבל הבעיות לא נגמרות בחצרות. גם בבתים המצב לא מושלם. קצרה היריעה מלנתח כאן בפירוט את תוצאות הסקר, אבל חשוב לדעת למשל שהמים שבוקעים מהברז בשניות הראשונות עלולים להכיל ריכוז גבוה של מתכות, בעיקר אם אתם גרים בבית תל-אביבי ישן עם צנרת מתכת מימי הורדוס. הזרם הראשון של המים שוטף החוצה את הג'יפה, ואחר כך המצב משתפר. לפיכך אחת ההמלצות הרשמיות שניסח משרד הבריאות בגמר הסקר היא "להימנע מצריכת מים ראשונים לשתייה ובישול, כולל הכנת מזון לתינוקות, לאחר שעמדו זמן רב במערכת (למשל אחרי לילה), ולתת למים הראשונים הזרמה קצרה של שניות מספר".

בנוסף מתברר שהמים החמים גורמים לקורוזיה בצנרת, ועלולים להכיל מתכות בריכוזים מדאיגים, ולכן משרד הבריאות ממליץ "להימנע ככל האפשר מצריכת המים החמים לשתייה ובישול". ידעתם שמשרד הבריאות ממליץ לכם להתייחס בכזו חשדנות לברז המים החמים? תודו שאתם מופתעים.

רוצה לומר, יש פער בין האופטימיות הוורדרדה שבה עטף משרד הבריאות את הדוח לבין המסקנות וההמלצות של אותו משרד עצמו לאור מה שגילה במהלך הבדיקות. חשוב לציין: מדינת ישראל מספקת מי שתייה באיכות ראויה לגמרי - לא מושלמת אך ראויה - לבתי התושבים.

עד שעון המים שנמצא בכניסה לבניין המים טובים, מה שקורה אחר כך תלוי באיכותה, בגילה ובסוג החומר שממנו עשויה הצנרת. צנרת פלסטיק צעירה קרוב לוודאי תביא אל הכוס שלכם מים צלולים וטובים; אל צנרת מתכת קשישה צריך להתייחס בחשדנות רבה, ואם אי אפשר להחליף אותה - כי אין תקציב או כי זו בכלל לא הדירה שלכם - לפחות כדאי לאמץ את ההמלצות הבסיסיות שצוטטו לעיל.

ובכל מקרה, אם אתם ברי מזל ויש לכם חצר, ואם הילדים יורדים לשחק בה, תשלחו אתם בקבוק מים מהבית. לא מומלץ להפקיר אותם לציפורני העופרת. תשאלו את אשתי.
Comments