מים, חיים והבריכות שבהן אנו שוחים

פורסם: 19 בספט׳ 2010, 3:04 על ידי: Sustainability Org

בג"ץ "אליס מילר 2" יעלה לסדר היום של בית המשפט ושל הציבור שאלות עקרוניות על הקשר בין סביבה לבריאות

אביב לביא | 19/9/2010 3:15
לפני כשנתיים הזדמנתי לציפורי שבמרכז הגליל. הנוף, הבריזה הגלילית והעתיקות הם סיבות טובות להגיע לציפורי, אבל הבריכה הקטנה ששוכנת למרגלות הבית האחרון ביישוב, סיפקה לי סיבה טובה אפילו יותר. הבריכה הטבעית של חברת "עופרה הידרוס" לא דומה לשום דבר שאתם מכירים. זו לא רק הצלילות המהממת של המים. למגע עם המים האלה, נטולי הכלור, יש איכות אחרת, מרתקת, ששופכת אור חדש על הצירוף השחוק "מים חיים".

הבריכות הטבעיות ו"עופרה הידרוס", חברה קטנה שהוקמה ומנוהלת על ידי קבוצת נשים, ובהן אליס מילר המיתולוגית, יעסיקו את שופטי בג"ץ בתקופה הקרובה. כבר אז היה ברור שאם המאבק המשפטי עם משרד הבריאות יבשיל לכלל עתירה, היא תמותג מיד תחת הכותרת בג"ץ "אליס מילר 2", כפי שאכן קרה השבוע.

סיפורה האישי של מילר, שחולמת להקים בריכה טבעית ציבורית בקיבוץ חוקוק, הוא הפיקנטריה. אבל העתירה הזו תניח על סדר היום של בית המשפט - ובשאיפה גם של הציבור - שאלות עקרוניות ונוקבות על הקשר בין סביבה לבריאות ועל טיב השיקולים שמפעילים מי שמופקדים על בריאותנו.

במקווה מים קטן וצפוף, שבו משכשכים אנשים רבים הנושאים חיידקים, קיימת סכנת הדבקה תמידית. השיטה המקובלת להדברת החיידקים היא באמצעות כלור - כימיקל אגרסיבי שמחטא את המים. אלא שלצד היותו נשק יעיל למדי במלחמה בחיידקים, הכלור הוא גם חומר חריף שגורם נזקים לבריאות ולסביבה. תחושת הצריבה בעיניים שמלווה כל צלילה היא הביטוי העדין ביותר של הצד הפחות ידידותי של הכלור.
משרד הבריאות אימץ קו נוקשה

בבריכות טבעיות טיהור המים מתבסס על צמחים שעושים את העבודה בלי התערבות כימיקלים. מדובר בטכנולוגיות מוכרות (קצת מוזר לכנות "טכנולוגיות" את ההתנהגות של הטבע), שמשמשות גם במערכות לטיהור שפכים. באירופה יש אלפי בריכות ציבוריות עם מים טבעיים. בישראל יש כמה עשרות בריכות כאלה בבתים פרטיים של אנשים שידם משגת. בריכות ציבוריות טבעיות עדיין אין, משום שמשרד הבריאות מסרב לאשר את הקמתן.

בסיס המחלוקת הוא אמנם מדעי-בריאותי, אבל הסוגיות שעל הפרק הן בעלות אופי עקרוני. למשל, האם יש היגיון בכך שמשרד הבריאות הישראלי מסרב לאשר את מה שמקבילו האוסטרי, לא בדיוק מדינה מפגרת שמפקירה את תושביה לציפורני מגיפות, אישר כבר מזמן (בירושלים טוענים שהם דווקא ראויים למחמאות על הגישה המחמירה)? ומדוע משרד הבריאות מסרב לאפשר אפילו פיילוט, שאחריו אפשר יהיה לקבל החלטה מושכלת יותר?


לאנשי המקצוע במשרד הבריאות יש כוונות טובות, ובשונה מיזמים פרטיים אין להם אינטרסים עסקיים. למרות זאת, בשנים האחרונות, בעיקר מאז פרשת רמדיה הטראומטית, יש תחושה שבמשרד הבריאות נצמדים בכוח לעמדות סרבניות מול כל מגמה חדשה. כך בנושא המים האפורים, שמשרד הבריאות אוסר לטהר ולעשות בהם שימוש שני במשקי הבית, וכך עם הבריכות הטבעיות. שופטי בג"ץ יצטרכו לקבוע אם הקו הנוקשה הזה מעיד על שמירה מסורה על בריאות הציבור, או אולי על שמירה הדוקה על הישבן.

לכתבה באתר nrg
Comments