תאגיד מי לוד לוקח לידיים את הפיקוח על המים

נשלח 22 בינו׳ 2011, 9:05 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 24 בינו׳ 2011, 1:07 ]

תושבי לוד לא מתרגשים מעליית מחירי המים - חלק גדול מהם במילא מחובר פיראטית ולא משלם חשבונות. אחרי שנים של הזנחה מנסה מנכ"ל תאגיד המים המקומי, משה אשכנזי, לשקם את התשתיות. "בלי חוכמות: מי שלא משלם - מנתקים לו את המים"

הדר חורש | 22/1/2011 11:21
תגיות: תאגיד מים,מחירי המים,רשויות מקומיות,לוד,היטל בצורת

כ-20 אלף תושבי לוד אינם מוטרדים ממחירי המים העולים ומהיטל הבצורת - ושערוריית חשבונות המים מהם והלאה. הם חיים בעולם מנותק, שתול על פלגי מים בחינם וזרוע בורות ספיגה.

אלפים מתושבי העיר, שמצבה הסוציו-אקונומי מהנמוכים בישראל, חיים בשכונות המוגדרות "מתחמים". השכונות נבנו באופן לא חוקי ולא חוברו רשמית לרשת המים העירונית. כך, את המים ולפעמים גם החשמל הם מקבלים באמצעות חיבורים פיראטיים לרשת. למעשה, תושבי לוד שילמו רק עבור כמחצית מהמים שצורכת העיר, שכן מלבד גניבות המים הסיטוניות, רשת המים העירונית מאבדת עוד כ-20% מהמים המוזרמים לעיר בגלל דליפות מהצנרת הרעועה.

לפני שנתיים הופקד משה אשכנזי (34) על שיקום רשת המים והביוב של לוד. אשכנזי הגיע במסגרת הקמתו של תאגיד המים החדש, שנועד להפריד את השיקום והתפעול של מערכות המים והביוב של העיר מהניהול העירוני, לאחר 60 שנות הזנחה. "כשהגעתי סיפרו לי שהכל בסדר. שנתיים לפני שהגעתי קיבלה עיריית לוד פרס ממשרד הפנים על ניהול יעיל של רשת המים", הוא מספר.

לטענת אשכנזי, הוא הריח כבר מזמן שמשהו מאוד לא בסדר בתשתיות העירוניות. שנים אחדות קודם לכן הוא היה חוקר במחלקה לחקירות כלכליות במשטרת ישראל, שמשרדיה ממוקמים בלוד. הוא כבר התרגל לכך שבדרכו לעבודה, כשהוא עובר ברחוב יוספטל המרכזי, עליו לסגור היטב את חלונות המכונית בגלל ריח הביוב המציף את האזור. לימים, כשהחל לעבוד בתאגיד הביוב, גילה שלא מדובר בתופעת טבע - אלא "צינור הביוב המרכזי שאמור היה לעבוד מתחת לכביש הראשי התבלה ואוכל כבר מזמן, וכל הביוב העירוני זורם במעין תעלה תת-קרקעית מתחת לכביש", הוא מסביר.
רובי קסטרו
אשכנזי. מתנגד להיטל הבצורת רובי קסטרו

נאלמו דום

תאגיד המים של לוד, מי לוד, הוא אחד מ-54 חברות שהוקמו ביוזמת משרד האוצר ורשות המים במטרה לנהל את משק המים העירוני. ההצלחה היתה חלקית: חלק מהרשויות המקומיות השולטות ברשתות המים מסרבות לשתף פעולה עם היוזמה למרות החוק המחייב זאת; חלק מהתאגידים נקלעו לבעיות ניהול; ואילו רשות המים, שהיתה אמורה לפקח על התאגידים, טרם הצליחה להיערך למשימה למרות שהיא עוסקת בכך כמעט 10 שנים.

הרשויות המקומיות, שרבות מהן התנגדו להקמת התאגידים מסיבות שונות, ניצלו את המחאה הציבורית נגד העלאת מחירי המים ואת התפקוד הכושל של הרשויות - ויצאו במתקפה על התאגידים. רשות המים, שאמורה היתה להוביל את רפורמת התאגידים, נאלמה דום - ולתאגידים לא נותר אלא לצאת למסע הסברה משלהם.

"הציבור בטוח שאנחנו העלינו את תעריפי המים, אבל תאגידי המים אינם קובעים את המחירים. אני מתנגד להיטל הבצורת וחושב שזו תהיה טעות קשה אם רשות המים תטיל אותו. נמניתי עם 4 ראשי התאגידים שהלכו למועצת הרשות והודיעו כי הם מתנגדים להעלאת התעריפים האחרונה, שבסופו של דבר בוטלה", מסביר אשכנזי.

אנשים ציפו להעלאת מחירים מתונה, אבל קיבלו חשבונות שתפחו במאות אחוזים.
"מרבית התלונות נגעו להחלפת מוני מים בבתים ובצריכה המשותפת. גילינו שאנשים כלל לא מבינים מה החיוב עבור צריכה משותפת. בכל בניין יש שעון מים כללי הבודק את צריכת המים של הבניין כולו ושעון מים לכל דייר. במסגרת השיקום של מערכת המים, החלפנו מאות מוני מים שנבדקו ונמצאו לא תקינים, ובעקבות התיקון התברר שבחלק מהמקומות היה חיוב מים נמוך מדי והתיקון הביא לקפיצה בחשבון. היו גם מקרים שבהם התיקון גרם להפחתת החשבון והחזרנו לאנשים כסף".

מונים בלתי תקינים יכולים להיות בכל מקום. מדוע עיקר התלונות הן על זינוק בצריכה המשותפת?
"בניינים שלא היה בהם שעון מצאנו צריכה משותפת - ומהרגע שהתקנו אותו הדיירים גילו חיוב חדש, אף שהיו אמורים לשלם על כך מאז ומתמיד. במקרים אחרים גילינו שהמים שזורמים במערכת הסולארית ‏(חימום שמש‏) המשותפת לא עוברים דרך שעון המים, ומובן שהחיבור גרם לעלייה בחיוב. מצאנו בתים שבהם עקפו חלק מהדיירים את השעון המשותף".

ייתכן שרבות מהתלונות היו נמנעות אם תאגידי המים היו מתייחסים ברצינות ללקוחותיהם ומודיעים להם מראש על התקלה, על התיקון ועל התוצאות.
"אני לא יודע מה קורה בתאגידים אחרים. אצלנו הצרכנים קיבלו הודעות. כאשר מחליפים מונים, הדיירים מחויבים לקבל הודעה כי נגרמת הפסקת מים".

יש הבדל גדול בין הודעה סתמית שמרבית הלקוחות מבינים ממנה שצפויה הפסקת מים - לבין הודעה מסודרת על התקלה, על התיקון ועל ההשלכות על חשבון המים.
"אנחנו לא יכולים להסביר מראש ללקוח כל קפיצה בחשבון המים שלו; אך כשהיה מדובר בתיקון מהותי, לקוחותינו קיבלו הודעה".
צילום: פלאש 90
''היו גם מקרים שבהם התיקון גרם להפחתת החשבון והחזרנו לאנשים כסף'' צילום: פלאש 90

עבודה בלתי מקצועית

אם משרד האוצר ורשות המים היו צריכים להצביע על מצב שבו הציל תאגיד מים את תשתיותיה של עיר שלמה - לוד היתה דוגמה טובה לכך. שנים של ניהול כושל הפכו את העיר לכמעט בלתי ניתנת לשיקום, עיר מעורבת וקשת יום, שבה העירייה מתקשה לגבות מסים.

הגירעונות הכבדים בקופת העירייה בלעו סכומי עתק, שהוזרמו לצורכי שיקום ופיתוח; עשרות מיליוני שקלים לצורכי פיתוח ושיקום עוקלו על ידי נושי העירייה או הועברו למימון צרכים בוערים כמו תשלום משכורות, פירעון חובות לספקים וצרכים אחרים שראשי העירייה ראו כבוערים יותר מיעודם המקורי.

השליטה בהכנסות ובתקציבים היא לב המאבק בין הרשויות המקומיות - שמרביתן במצב טוב יותר ממצבה של לוד - לבין אנשי משרד האוצר ורשות המים. מצבה של לוד תחת ניהולה של מחלקת המים של העירייה היה בכי רע. "נתנו לי מפת תיירות שעליה מסומנת תשתית המים בעיר", מספר אשכנזי, "אולם הקשר בין מה שתואר במפה לבין מה שקרה בשטח היה מקרי לחלוטין".

לדבריו, "התיעוד של הרשת נעשה בצורה בלתי מקצועית: בהרבה מקומות שבהם היה אמור על פי המפה להיות צינור, לא נמצא צינור; במקרים שמצאנו צינור התברר שהוא לא היה בקוטר שסומן או בעומק הנדרש; לפעמים במקום שבו היה אמור להיות צינור, היה רק חור באדמה כי הצינור נעלם; חלק מהתשתיות הונחו בצורה פיראטית ‏באופן פרטי, מבלי שהגורמים המוסמכים ידעו על כך".

קריסת הניהול העירוני, שגרמה להזנחה המתמשכת של תשתיות העיר, היתה באופן פרדוקסלי מקור ישועתה. בעקבות פרשת שחיתות תורנית פוזרה ב-2007 מועצת העיר, ומשרד הפנים מינה במקומה ועדה קרואה בראשות אילן הררי. פקידי הממשלה הניחו על שולחנו של הררי הצעה שאי אפשר לסרב לה: עשרות מיליוני שקלים לשיקום העיר תמורת העברת תשתיות המים לניהול התאגיד.

בסוף 2008 נכנס העובד הראשון, משה אשכנזי, לבניין משרדים נטוש. כמו רבים ממנהלי התאגידים העירוניים, אשכנזי היה חסר כל ניסיון בניהול מערכות מים או בניהול חברה עסקית שדומה לתאגיד. הוא למד כלכלה ומנהל עסקים במכללת קריית אונו, שירת 4 שנים במשטרה, הקים עסק פרטי בתחום הריהוט והחליט לסגור אותו לאחר שזכה במכרז לניהול התאגיד.

התאגיד אמור להיות חברה עסקית, המבוססת על הכנסות ממכירת מים לתושבים. כחברה עסקית הוא אמור להרוויח כסף שאת רובו עליו להשקיע בתחזוקה ובפיתוח של תשתיות העיר, ואת הרווחים העודפים עליו לחלק לבעלי המניות, כלומר לעירייה. אולם בינתיים התאגיד מתפקד בעיקר כקבלן ביצוע של רשות המים - ולא כחברה עסקית העומדת על רגליה, נהנית מאיתנות פיננסית ובעלת מניות שאנשי עסקים פרטיים חושקים בהן.

לטענת אשכנזי, ‏ספק רב אם החזון הזה יתגשם אי פעם. פרויקט שיקום מערכות המים של לוד מבוסס על הזרמת תקציבים של עשרות מיליוני שקלים שמקבלת העיר מקופת משרד האוצר באמצעות רשות המים. קשה להעריך כמה כסף הזרימה המדינה לרשויות מקומיות ולתאגידים לצורך שיקום מערכות מים, רכישת נכסים קשורים מהעיריות ומענקים שיסייעו לשיתוף פעולה. אולם לטענת גורמים ברשות מדובר בלמעלה מחצי מיליארד שקל, וברשויות המקומיות מעריכים שמדובר ביותר מ-2 מיליארד שקל. היקף ההזרמה הנדרש לשיקום המערכות של לוד בלבד הוא 80 מיליון שקל, מרביתם בהלוואות בערבות המדינה.

רשות המים
השקיית גינות בעיר לוד רשות המים

לכתבה באתר nrg

כתבות קשורות:
המדינה קנתה את הסכמת העיריות להקמת תאגידי המים ב-3.5 מיליארד דולר
Comments