ד"ר נתניהו: "מחירי המים נמוכים מדי"

נשלח 8 בינו׳ 2011, 23:32 על ידי Sustainability Org   [ עודכן 4 במרץ 2012, 11:09 ]

ד"ר סיניה נתניהו, מומחית בינלאומית לניהול משאבי טבע ומים (וקרובת משפחתו של ראש הממשלה), אומרת את כל מה שאנחנו לא רוצים לשמוע: מחירי המים עוד יעלו, היטל הבצורת עושה את העבודה, ותאגידי המים השנואים הכרחיים. אופטימיות? לא בכל הקשור למשאבי הטבע שלנו: "הילדים שלי לא יראו בטבע את אותם ציפורים ובע"ח שאני ראיתי בילדותי"

הדר חורש | 8/1/2011 9:30
תגיות: מחירי המים,תאגידי מים,בצורת,היטל בצורת

''אני כבר יודעת", אומרת ד"ר סיניה נתניהו לקראת סיומו של הראיון, "שהילדים שלי לא יראו בטבע את אותם ציפורים ובעלי חיים שאני ראיתי בילדותי - הם כבר לא יהיו פה. הנחלים התייבשו מזמן, לאחר שהטינו את המים שלהם לשימוש ביתי ולחקלאות, והמים הולכים ומזדהמים. יצטרכו להשקיע הרבה מאוד כסף ומאמץ בשיקום מקורות המים - ואני לא בטוחה שיעשו זאת אי-פעם".

ד"ר נתניהו לא נולדה בחו"ל אלא כאן, בתל אביב של שנות ה-60. בשנים האחרונות היא דוברת מבוקשת מאוד בכנסים העוסקים במשבר המים, שם היא מרצה בתחום התמחותה - כלכלת משאבי טבע ותשתיות מים. בשנתיים האחרונות היא עובדת בחברת תכנון המים תה"ל ועוסקת במימון הפרויקטים שהחברה מפתחת בארץ ובעיקר בחו"ל.

ממשרדה שבקומה גבוהה בבניין משרדים בתל אביב היא מנסה להסביר לאן נעלמו התוכניות שאמורות היו לפתור את קטסטרופת המים שאליה נקלעה מדינת ישראל, ומדוע נדרשת ועדת חקירה כדי להבין שדרושה תוכנית לאומית לטיפול במשק המים.

תה"ל, שבה היא משמשת מנהלת בכירה בתחום המימון, היא חברה פרטית הנמצאת בשליטת החברה הציבורית קרדן. עד לפני 10 שנים היתה תה"ל חברה ממשלתית ועסקה בתכנון משק המים המקומי, שהיה מופת בינלאומי בתכנון ובייזום מפעלים להשקיה ולניצול יעיל של מקורות מים. הפרטת תה"ל סתמה את הגולל על התכנון ארוך הטווח בישראל.

"נעשו הרבה תוכניות אב על ידי תה"ל וגם אחרי ההפרטה, אבל בשנים 2002-2010 לא היתה תוכנית מאושרת ומתוקצבת, וכשפרץ המשבר ערכו באופן חפוז תוכנית מעבר. אבל התוכנית הזו לא ניתנת למימוש, כי היא התבססה על הנחות של כמויות גשם שלא תאמו את המציאות. היום אנחנו כבר ב-2011, לאחר אירוע נדיר מבחינה היסטורית של 6 שנות בצורת רצופות, שהתכנון לא יכול היה לחזותן".

ומה קורה היום, כאשר אנחנו יודעים שאי-אפשר לסמוך על השמים?
"עכשיו צריך להביא בחשבון את מזג האוויר הקיצוני, וברשות המים כבר מכינים תוכנית חדשה. הבעיה היא שעד שמסיימים את פיתוח התוכנית, כותבים אותה והיא מגיעה לפרסום וליישום - היא עלולה להיות לא רלוונטית, לפחות בחלקה. לכן יש לפעול על פי תכנון מהיר ודינמי יותר. השאלה היא אם הרשות היא הגוף שצריך לתכנן את משק המים ולהכתיב את תכנון הענפים והערכים הציבוריים הנשענים עליו, כמו חקלאות, תיירות ואיכות הסביבה. ייתכן שהרשות צריכה רק להכין תוכנית תפעולית, בהתאם להחלטות בנושאים לאומיים שיתקבלו במסגרת רחבה יותר - שצריכות להיות מעבר לשיקול הדעת של רשות המים".

למשל?
"כשאנחנו מחליטים איזו כמות מים תוקצה לחקלאות, מדובר בהכרעה לאומית אסטרטגית. לדעתי, החלטה כזאת צריכה להתקבל בשיתוף משרד החקלאות. הציבור חייב להיות מעורב בה באמצעות חשיפת התוכניות ודיון בכנסת. ההחלטות האלה יקבעו את צורת המדינה: כמה שטחים פתוחים אנחנו רוצים וכמה שטחים בנויים, איזו תיירות ואיזו תעשייה, באיזו צפיפות אנחנו רוצים לבנות ומה אנחנו משאירים לדורות הבאים. אחרי שמקבלים את ההכרעות הכלליות האלה, צריך להביא אותן לרשות להערות ולביצוע".
יוסי אלוני
נתניהו. לאן נעלמו התוכניות שאמורות היו לפתור את קטסטרופת המים שאליה נקלעה מדינת ישראל? יוסי אלוני

דרושה שקיפות

נראה שמשק המים עובר לניהולם של תאגידי מים, שהם עשרות מונופולים מקומיים, ומשם לידיים פרטיות באמצעות הפרטה. אנחנו צריכים לדאוג?
"אחת המטרות המוצהרות של החוק שלפיו הוקמו תאגידי המים היא גיוס הון מהמגזר הפרטי. חלק מהתאגידים חזקים ומתפקדים היטב, ואין סיבה שיופרטו - אבל חלק מהתאגידים חלשים וייתכן שלא ישרדו. ייתכן מאוד שבמקרים כאלה המדינה תתערב, תרים ידיים ותציע ליזמים פרטיים לקבל לידיהם את הניהול. הפרטה כזו תהיה כרוכה בתהליכי התייעלות ובמיזוג של תאגידים".

"יידרשו גם ערבויות מדינה כלפי היזמים, שיידרשו לקחת סיכון ולטפל בתאגידים שכשלו תחת ניהול ציבורי. קיימים מודלים שונים של הפרטה, ולא בכל מקרה צריכים להפריט את המערכת כולה. במקומות מסוימים בעולם ובארץ ראינו מקרים שבהם המשיכו התאגידים להחזיק בידיהם את הניהול ואת הרשת, אבל הפריטו חלקים מניהול התחזוקה".

תאגידי המים הם מונופולים מקומיים, המתאפיינים בין היתר במחירים גבוהים ובניהול גרוע.
"רשות המים קובעת את המחירים. התאגידים הם מונופולים טבעיים, הנתונים לפיקוח של רשות המים. כדי לפקח על גופים כאלה, הרשות צריכה להיות אקטיבית מאוד ודינמית".

את חושבת שרשות המים ערוכה לכך?
"הממונה על התאגידים ברשות המים יצר סל שירותים שהתאגידים צריכים לעמוד בו. הוא גם חייב אותם ליצור מדדים שלפיהם תיבחן עמידתם בדרישות. האכיפה מסובכת מאוד: 56 תאגידי מים מצריכים מערך פיקוח אדיר, וזה קשה מאוד: יש להקצות לשם כך כוח אדם רב ולהקים מערכות ניהול חכמות".

התאגידים מחויבים על פי חוק לפרסם "אמנת שירות". ראית פעם מסמך כזה?
"לחלק מהתאגידים יש אמנת שירות, אבל לא תמיד היא מתפרסמת ולא תמיד הלקוחות מודעים לכך. כאזרחית הייתי רוצה לראות בכל תאגיד אמנת שירות המתפרסמת באתר האינטרנט של התאגיד ושקיפות מלאה לגבי עמידה במדדים ודוחות כספיים. אני סבורה שברשות מקדמים את הנושא".

הרשות פרסמה דוחות כספיים של חלק מהתאגידים, ורווחיותם מסחררת. האם המסקנה היא שתעריפי המים נופחו מעבר לנדרש?
"אני לא מתרשמת כל כך מדוחות הרווח וההפסד - מה שמעניין אותי הוא אם התאגידים עמדו ביעדי ההשקעות שלהם. ייתכן שיש להם הכנסות גבוהות, אבל הם לא השקיעו כפי שנדרש מהם. הייתי רוצה לראות, לצד דוח הרווח וההפסד, מה מתוך היעדים בוצע בפועל: האם הם השקיעו בשיפור צנרת המים והביוב, כמו שהבטיחו לנו כאשר הוקמו התאגידים? הייתי מצפה לדיווח על אחוזי הגבייה, כיצד נעשית האכיפה, כמה מתקנים חדשים נבנו וכיצד הוכנו התשתיות להרחבת היישובים במקומות שבהם הדבר נדרש".
צילום: SXC
''התאגידים הם אמנם מונופולים, אבל הם לא מחליטים מה יהיו המחירים'' צילום: SXC
"אין מודל דומה"

התוכנית להפרטת תאגידי המים מבוססת על ניסיון עולמי חיובי?
"אין בעולם מודל זהה למודל הישראלי. באנגליה היתה בשנות ה-80 אידאולוגיה של הפרטה והם מכרו למשקיעים פרטיים את מערכות המים ואת ניהולן. בהולנד, לעומת זאת, החוק אוסר על חברות פרטיות למכור מי שתייה. התפיסה היתה שזה משאב לאומי שרק המדינה מוסמכת לספק אותו לתושבים. בצרפת מכרו למשקיעים פרטיים את הניהול בלבד: מערכות המים נותרו בידי הציבור, וחברות פרטיות שזכו במכרזים מנהלות את התאגידים על פי חוזים ארוכי טווח".

מה אפשר ללמוד מהשיטות השונות? על פי הידיעות, ההפרטה המלאה באנגליה פגעה באיכות השירות.
"אני לא מציעה להשוות את מה שקורה בעולם למה שקורה אצלנו. גם אצלנו המודל אינו אחיד: לא בכל היישובים יהיו תאגידי מים, וקיימים הבדלים עצומים בין תאגיד מים למשנהו. בהסתכלות לעתיד אי-אפשר לדבר על הפרטת כל התאגידים כמקשה אחת - יש תאגידים גדולים וחזקים, שאותם אין סיבה להפריט, ויש תאגידים חלשים וקטנים, שספק אם יוכלו להתקיים וייתכן שההפרטה תהיה פתרון לבעיות הניהול שלהם".

"מלכתחילה לא היתה כוונה להקים כל כך הרבה תאגידי מים ודיברו על 10 תאגידים בכל הארץ. אחר כך, כשהתעוררו התנגדויות, דיברו על 30 תאגידים כי הבינו שאם יהיו יותר תאגידים, זה לא ישתלם. היום מדברים על 56 תאגידים וברור שחלקם יתקשו להתקיים. אנחנו מדינה קטנה ובה 7 מיליון איש - ואנו לא צריכים יותר מ-5-10 תאגידים. בעבר הוקמו כאן 26 רשויות לניקוז והתברר שזה לא יעיל, והיום יש רק 11 רשויות, שנבנו על פי אגני ההיקוות של המים. כלומר אפשר ליצור שיתוף פעולה בין רשויות מקומיות כדי לייעל את השירות לאזרח".

הכתבה המלאה מתפרסמת במוסף עסקים שישי
 
Comments