זיהום בארות זה לא רק סלוגן, תשאלו את תושבי כפר אוריה

פורסם: 18 במרץ 2010, 0:30 על ידי: Sustainability Org

הירוקים כופרים במירוץ הישראלי להתפלה. 27 שנים חלפו מאז שדלק זרם מהברזים בבתי התושבים בכפר אוריה, והנושא עדיין לא טופל כראוי. בבאר שבע מנסים לפתור את נטיית בעיות הסביבה ליפול בין הכיסאות. וגם: מהפכת צמצום הזבל בכפר ורדים

אביב לביא | 17/3/2010 11:36 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

בעוד שבוע יתייצבו מול הציבור חברי ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת משבר המים, וידווחו מה העלו בידם. ארגוני הסביבה, שפרסמו היום (ד') "מסמך מדיניות סביבתית למשק המים",מיהרו להקדים אותם. המסמך הוא הצעה חלופית, ירוקה, לניהול משק המים בעשורים הקרובים. לא מן הנמנע שיהיו קווי דמיון בין המלצות ארגוני הסביבה לאלה של חברי הוועדה.

בבסיס המסמך הסביבתי, עומדת תפיסה שכופרת במירוץ הישראלי להתפלה: לפני שמייצרים מים על חשבון הסביבה והכיס, צריך לחסוך ולטפל במים הקיימים. אחד הפרקים במסמך, מוקדש לשיקום בארות מים מזוהמות. 219 בארות נסגרו מאמצע שנות ה-90 בגלל זיהום תעשייתי וחקלאי. שיקום הבארות יחזיר למשק כ-80 מיליון מ"ק בשנה - מתקן התפלה בסדר גודל בינוני.

בעיתוי מושלם, בג"ץ דן השבוע בדוגמה אופיינית לשערורייה המתמשכת של זיהום הבארות. הפרשה התחילה יום אחד ב-1983, כשמהברזים בבתיהם של תושבי כפר אוריה שבשפלה, החלו

לזרום מים עם ריח חריף של דלק. אנשי רשות המים גילו לתדהמתם שעדשה ענקית של דלק משוטטת על פני מי התהום בבאר "בורקה 1". המקור: בסיס חיל האוויר חצור.

התברר שדלק סילוני לא טופל כראוי ו-20 אלף מ"ק ממנו חלחלו למי התהום. הבאר נסגרה מיידית. 27 שנים חלפו, אבל משרד הביטחון לא מצא את התקציב, או אולי את הרצון, לטהר את הבאר. מליוני מ"ק הלכו לאיבוד, מבקר המדינה ביקר בחריפות, אבל דבר לא עזר.

לפני שנתיים החלה "אדם, טבע ודין" בהליך משפטי, והשבוע, בשעה טובה, הורו השופטים למשרד הביטחון להגיש בתוך חצי שנה תוכנית ותקציב לטיפול בזיהום. עו"ד נעמה אלעד מהארגון, טוענת שמשרד הביטחון מתנהג כמו מי שנמצא מעל חוקי המדינה. נקווה שהוא לא מעל בית המשפט.
תקן ירוק

ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ', רוצה להפוך את בירת הנגב למקום ירוק יותר. לד"ר עדי וולפסון, מרצה לכימיה ופעיל סביבה בעיר, היה רעיון בשבילו. "מה שאתה צריך", אמר וולפסון, "זה מתאם קיימות עירוני. הרי הבעיה של נושאי הסביבה בעיר - כל עיר - היא הנפילה בין הכיסאות. בעיות הסביבה הן חלק מהתחבורה, החינוך והבנייה. הן בכל מקום, ולכן הן בשום מקום".

דנילוביץ' קנה את הרעיון בתוך 5 דקות. רק שכדי להעסיק מתאם קיימות צריך תקן, ובשביל תקן צריך אישור. בירושלים התקשו להבין בשביל מה עיר צריכה מתאם קיימות. חצי שנה הסתובבה הבקשה לתקן במשרדי הממשלה, נשלחה מפה לשם, עד שהתקבל האישור המיוחל והמכרז יצא סוף סוף לדרך.

"אנחנו מחפשים מישהו שיקשור את החוטים", אומר וולפסון, "כשארגוני הסביבה באים לעירייה עם רעיונות ודרישות, שולחים אותם ממשרד למשרד. צריך כתובת. מישהו שיחבר בין האגפים ויראה את האינטרסים הסביבתיים של העיר במבט כולל. אם זה יצליח, אולי בעוד כמה שנים יהיה תקן כזה בכל עיר בישראל".

זורקים את הזבל
לפני כחצי שנה החליטה מועצת כפר ורדים שבגליל להוריד את קצב פינוי האשפה ביישוב. מעתה, הודיעו לתושבים, משאית הזבל תעבור רק פעם בשבוע. לכאורה, כשרמת החיים עולה והיקפי האשפה גדלים, הרשויות צריכות להגביר את קצב האיסוף.

למעשה, המקרה של כפר ורדים מוכיח שכשמציבים את הישראלים בפני עובדה, הם מסוגלים לצמצם משמעותית את הררי האשפה שהם מייצרים.

סיכום 2009 מלמד שכמות הטמנת האשפה הביתית בכפר ירדה מ-1,680 טון ב-2008 ל-1343 טון (20%!). במקום להמתין לשווא למשאית האיסוף, הגבירו התושבים את מיחזור הפלסטיק (מ-8.2 טון ב-2008 ל-15 טון ב-2009), הנייר והפסולת האלקטרונית. 275 משקי בית ביישוב משתמשים בקומפוסטר ומפרידים בין אשפה יבשה לאורגנית.

ההתייעלות הסביבתית גם נושאת איתה בונוס כספי - חיסכון בהיטל ההטמנה. נותר רק לתהות למה מה שמסוגלים לעשות בכפר ורדים וביישובים נוספים, לא מסוגלת לעשות מדינת ישראל.
Comments